Berakhoth
Daf 43b
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר אִיתְפַּלְגּוּן רִבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. 43b וְרַבָּנָן אָ‍ֽמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. אַתְייָא אִילֵּין פְּלוּגְווָתָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְווָתָא. לֶפֶת רִבִּי חִינְנָא בַּר יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי חַד אָמַר לֶפֶת לָא פַת הָיְתָה. וְחָרָנָא אָמַר לֶפֶת לָא פַת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. יְהִי פִיסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְּרִיךְ קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְּסֵיהּ. מַה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה שֶׁלֹּא לְעָרֵב רָאשֵׁי אוֹתִיוֹת. מֵעַתָּה הַמִּין הָאָרֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ רִבִּי נְחֶמְיָה הַבּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
Traduction
R. Jacob bar-Aha dit que R. Néhémie et les rabbins discutaient sur le point suivant: le premier disait: ''qui a produit le pain de la terre'' (au passé), et les autres disaient: ''il produit le pain de la terre'' (au présent). Il en est de cette discussion comme de la suivante, au sujet des légumes (de céréales), entre R. Hinena bar-Isaac et R. Samuel bar-Imi: le premier dit que c’est un légume, et non du pain (425)Le mot lopat: légume (que l'on retrouve, B. Berakhot fol. 40a, et (Negaim 13, 9) est composée de lo-Pat et signifie: Ou cela n'a jamais été du pain, ou cela n'en sera jamais.; l’autre dit que si ce n’est pas encore du pain, cela n’en sera jamais, ainsi qu’il est dit: si une parcelle de blé est semée dans la terre, au sommet des montagnes (Ps 72, 16); le grain de blé est donc considéré déjà comme du pain). R. Jérémie prononça la formule ''qui a produit le pain de la terre'' devant R. Zeïra; celui-ci le complimenta de l’avoir adoptée. Pourquoi adopte-t-il l’avis de R. Néhémie (d’admettre l’article hébraïque ''hé'', dans la formule)? C’est pour ne pas confondre le son des mots, l’un se terminant, l’autre commençant par la même lettre. Toutefois, cette objection pourrait se répéter à la fin, pour les mots ''léhem min'' (elle est donc peu fondée). D’après R. Néhémie, on dira de même (pour le vin): ''qui a créé le fruit de la vigne'' et, d’après les rabbins, on dira: ''il crée les fruits de la vigne''.
Pnei Moshe non traduit
המוציא. כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה''נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב''ר פ' ט''ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן:
ורבנן אמרי מוציא. דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה''נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות:
ואתיין. אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת:
לפת. כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג''כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ''ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא:
וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ''ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ:
וקלסיה. על שאמר המוציא ומתמה הש''ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ''ם דמוציא עם המ''ם דהעולם:
מעתה. ופריך וא''כ יאמר ג''כ המן הארץ שלא לערב מ''ם דמן עם מ''ם דלחם ולא משני מידי:
רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָּעֵי אֲהֵן דִּנְסַב תּוּרְמוּסֶא וּמְבָרֵךְ עִילוֹי וְנָפַל מִינֵיהּ מַהוּ מְבָ‍ֽרְכָה עִילוֹי זְמָן תִּנְייָנוּת. מַה בֵּינוֹ לְבֵין אַמַּת הַמַּיִם. אָ‍ֽמְרִין תַּמָּן לְכַךְ כִּיוֵּן דַּעְתּוֹ מִתְּחִילָּה. בְּרַם הָכָא לֹא לְכַךְ כִּיוֵּן דַּעְתּוֹ מִתְּחִילָּה. תַּנִּי רִבִּי חִייָא אֵין מְבָ‍ֽרְכִין עַל הַפַּת אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵס. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר ווָא הֲדָא אָ‍ֽמְרָה אֲהֵן דִּנְסַב עִיגּוּלָא וּמְבָרֵךְ עִילוֹי וְהָכָא לֹא אָתִי בְיָדֵיהּ צָרִיךְ מְבָ‍ֽרְכָה עִילוֹי זְמָן תִּנְייָנוּת. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה.
Traduction
R. Zerikan ou R. Zeïra fit une question: Si quelqu’un a pris un lupin pour lequel il a prononcé la bénédiction (avant de le manger) et qu’il le laisse tomber, doit-il redire la bénédiction en prenant un autre lupin? – Que demandes-tu là? fut-il répliqué; y a-t-il une différence entre ce cas et celui d’un cours d’eau dont on voudrait boire? (Puisque l’eau présente au moment de la bénédiction, s’est écoulée pendant cette récitation, et pourtant on ne la recommence pas; n’en serait-il pas de même pour notre cas)? -Non, lui répondit-on: pour l’eau, on savait dès le principe à quoi s’en tenir; mais dans notre cas on ne prévoyait pas la chute (le problème n’a pas été résolu). R. Hiya a enseigné de ne prononcer la bénédiction du pain qu’au moment de le rompre. R. Hiya bar-Aba dit: Cela prouve que, celui qui tenant à la main une miche (426)Selon Aschéri: une rave (sans la garder). la laisse choir, dira la bénédiction une seconde fois pour les morceaux nouveaux. R. Tanhoum bar-Judan dit qu’il faut ajouter alors ces mots: béni soit à jamais le nom de son règne glorieux, afin de n’avoir pas répété irrespectueusement le nom divin
Pnei Moshe non traduit
מהו מברכה. אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא:
מה בינו לבין אמת המים. ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע''ג דהני מיא אזלו והני אתו:
אמרין. שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך:
אלא בשעה שהוא פורס. לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח''כ אותו הפת:
אהן דנסב עיגולא. מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו:
והכא לא אתי בידיה. כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח''כ צריך לברך שנית:
צריך לומר בשכמל''ו. על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו':
Berakhoth
Daf 44a
עַד כַּמָּה יִפְרוֹס. רִבִּי חִנְנָא וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר עַד כְּזַיִת. וְחָרָנָא אָמַר 44a עַד פָּחוֹת מִכְּזַיִת. מַאן דָּמַר כְּזַיִת. כְּיַי דְּתַנִּינָן תַּמָּן וְכוּלָּן פְּתִיתִין כְּזַיִת. מַאן דָּמַר עַד פָּחוֹת מִכְּזַיִת תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֲפִילוּ מַחֲזִירָהּ לְסוֹלְתָהּ. תַּנִּי כָּל שֶׁאוֹמֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה בְּרָכוֹת אוֹמֵר לְפָנָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְכָל שֶׁאֵין אַחֲרָיו שְׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵין אוֹמֵר לְפָנָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הֲתִיבוּן הֲרֵי פָּחוֹת מִכְּזַיִת הֲרֵי אֵין אוֹמֵר לְאַחֲרָיו שְׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. מֵעַתָּה לֹא יֹאמְרוּ לְפָנָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר לִשְׁאָר הַמִּינִין נִצְרְכָה.
Traduction
. Quelle quantité faut-il pour qu’il y ait lieu de dire les bénédictions? R. Hanina et R. Mena ne sont: pas d’accord à ce sujet: selon l’un, c’est de la grandeur d’une olive qu’il en faut couper; selon l’autre, il suffit d’un morceau moindre. Celui qui dit qu’il faut la grandeur d’une olive se conforme à l’avis exprimé plus loin, où l’on dit: Tous les morceaux (427)Des offrandes de farine, (Lv 2, 6). V. (Menahot6, 4.) avaient la grandeur de l’olive. Celui qui admet qu’il suffit d’en prendre moins est de l’avis de R. Ismaël, qui dit: Si même on peut égrener l’offrande au point de l’assimiler à la farine, il faudrait cependant dire les bénédictions. On a enseigné cette règle générale (428)(Suka 2, 7).: Chaque fois qu’après la consommation d’un mets on doit réciter la triple bénédiction de l’action de grâce, on la fait précéder de la formule: ''qui produit le pain de la terre'';; au cas contraire, on ne dit pas non plus la formule antérieure. On a fait une objection à l’énoncé de cette règle générale: Si, dit-on, il y a moins de pain qu’une olive, on ne récite pas, à la suite, les trois bénédictions complètes; et l’on dira pourtant la formule antérieure? En effet, dit R. Jacob bar-Aha, pour les espèces supérieures de produits autres que le pain, l’on a formulé cette règle.
Pnei Moshe non traduit
עד כמה יפרוס. מן הפת ויברך ברכת המוציא:
עד פחות מכזית. אפי' על פרוסה פחות מכזית מברך המוציא:
מ''ד כזית. דוקא טעמיה כהאי דתנינן בפ''ו דמנחות כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה שהיה פותתן ונותן עליהן שמן ולבונה וכל הפתיתין כזיתים אלמא. דמשום שהכהן אוכל את השיריים עושין הפתיתין כזיתים כדי שיברך עליהן המוציא:
מ''ד עד פחות מכזית. ס''ל כתני ר' ישמעאל דפליג על מתני' דהתם וקאמר אפי' מחזיר את המנחה לסולתה נמי מקיים פתות אותה פיתים:
תני. בתוספתא פ''ד תנינן זה הכלל כל שתחלתו המוציא מברך אחריו ג' ברכות והיינו הך דמייתי הכא ומשום דבעי לדייק עלה כדלקמיה תני לה בהאי לישנא:
וכל שאין אחריו וכו'. דיוקא דהש''ס היא כלומר דמשמע מינה הא כל שאין אחריו ג' ברכות אינו מברך לפניו המוציא והתיבון עלה דהרי פחות מכזית שאין אומר לאחריו ג' ברכו' דלית ביה כשיעור ומעתה לא יברכו עליו לפניו המוציא וקשיא להאי מ''ד דקאמר אפי' פחות מכזית מברך עליו המוציא:
ומשני ר' יעקב בר אחאי. דלשאר מינין נצרכה כלומר הא דקתני בתוספתא זה הכלל וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינם מחמשת המינין דאינו מברך אחריהן ג' ברכות ולא לפניהם המוציא:
רִבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב מְסוּבִּין אֲסוּרִין לִטְעוֹם כְּלוּם עַד שֶׁיִּטְעוֹם הַמְבָרֵךְ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר שׁוֹתִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁתָה. מַה פְּלִיג. מַה דָּמַר רַב כְּשֶׁהָיוּ כּוּלָּם זְקוּקִין לְכִכָּר אֶחָד מַה דָּמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹסוֹ בְיָדוֹ.
Traduction
R. Aha dit, au nom de Rav: Il est défendu aux convives de goûter à quoi que ce soit avant que la personne chargée de prononcer la bénédiction ait goûté. R. Josué ben-Levi permet toutefois de boire avant elle. Y a-t-il divergence extrême? -Non, cela dépend des circonstances:Rav parle du cas où une miche de pain est distribuée entre tous (et il faut alors le temps de faire le tour de l’assemblée); tandis que R. Josué dit de boire de suite, c’est lorsque chacun a sa coupe en main
Pnei Moshe non traduit
מה פליג. אם ריב''ל פליג על רב או לא וקאמר דלא פליגי דמה דאמר רב כשהיו כולם זקוקים לאכול מככר אחד הלכך אין טועמין עד שיטעום המברך על הככר בתחלה ומה דאמר ריב''ל כשהיה כל א' וא' כוסו בידו משום הכי אינן צריכין להמתין עד שישתה המברך ומפני שכן דרך הוא שאוכלין כל המסובין מככר אחד ושותין כל אחד ואחד מכוסו נקטי למילתייהו כל חד וחד כאורחיה:
תַּנִּי הַמְבָרֵךְ פּוֹשֵׁט יָדוֹ תְחִילָּה אֶלָּא אִם רָצָה לַחֲלוֹק לוֹ כָּבוֹד לְרַבּוֹ אוֹ לְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה הָ‍ֽרְשׁוּת בְּיָדוֹ. רַב כַּד הֲוָה קְצִי הֲוָה טְעִים בִּשְׂמָאלֵיהּ וּמַפְלִיג בִּימִינֵיהּ. רַב הוּנָא אֲמַר אֲהֵן דָּמַר סַב וּבְרִיךְ סַב וּבְרִיךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם הֶפְסֵק בְּרָכָה. הַב אַחֲווָנָא לְתוֹרָייָא יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם הֶפְסֵק בְּרָכָה.
Traduction
. Il est dit (429)Tossefta, ch. 5.: Celui qui récite la bénédiction étend le premier la main pour prendre des mets, à moins qu’il ne veuille accorder l’honneur de la priorité à son maître, ou à son supérieur en science. Lorsque Rav coupait le pain pour ses convives, il y goûtait de la main gauche, pendant qu’il en distribuait de la main droite.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ה:
פושט ידו תחילה. לקערה:
רב. היה נוהג כד הוה קצי. כשהי' פורס הלחם היה טועם בידו השמאלית ובתוך כך היה מחלק להמסובין בהימנית וקמ''ל שהמברך צריך שיטעום בתחילה ומפני שהיה רוצה למהר ושלא ימתינו עליו נהג כן:
אהן דאמר. מי שאומר אחר שבירך המוציא טול ובריך טול ובריך אין בו משום הפסק בין ברכה לטעימה מן הבציעה אבל האומר תן תבן ומספוא לשורים יש בו משום הפסק אחר הברכה:
רַב חוּנָא אָמַר הֲדָא שְׁתִיתָא וַהֲדָא מוֹרֶתָּא שְׁחִיקְתָּא אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ.
Traduction
R. Houna dit: Ce n’est pas une interruption entre la bénédiction et le goûter, de dire: ''Va et bénis'', mais c’est une interruption de dire: ''Donnez du fourrage au bétail''.
Pnei Moshe non traduit
הדא שתיתא. מאכל העשוי מקמח קליות שנתייבשו בתנור:
מורתא שחיקתא. כמו תמורתא והיינו ששוחקים התמרים ועושין מהן איזה מאכל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source